013 נטוויז'ן בע"מ נ' פרומן

פסק דין

תביעה על סך 556.36 ₪ של ספקית שירותי אינטרנט נגד לקוח. הצדדים הסכימו שאכריע בתובענה בדרך הקבועה בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 וטוב שכך.

בשנים 2006 – 2008 היה הנתבע מנוי לשירותי אינטרנט של התובעת. לצורך תשלום דמי המנוי נתן הרשאה לחייב את חשבונו בבנק ("הוראת קבע"). במהלך שנת 2006 גילה כי חשבונו חויב ביתר ועל כן פנה לתובעת וזו נאותה לפצותו על ידי מתן שירותי אינטרנט חינם למשך ששה חודשים ועוד ששה חודשים במחיר מוזל.

לטענת הנתבע, שלא נסתרה, היו חיובי היתר עד לחודש נובמבר 2006. עם גילויים ביטל את ההרשאה שנתן לבנק לחיוב חשבונו. הנתבע גם הוסיף כי הנתבעת עשתה בחשבונו הבנק כבתוך שלה וגם לאחר גילוי האי-סדרים בגביית דמי המנוי המשיכה באותה דרך ושבה ודרשה תשלומים שאינה זכאית לקבלם. אף כי אינו חב לתובעת מאום שילם דרישת תשלום על סך 246.06 ₪ על מנת להימנע מדיונים משפטיים. חרף זאת נתבע שוב לשלם כספים שאינו חב לתובעת, הממשיכה בדרכה להשית עליו חיובים ללא כל יסוד. כך לדוגמה בחודש נובמבר 2006 חויב בדמי מנוי לאינטרנט בכבלים אף כי בעיר מגוריו – בני ברק – אין תשתית לכבלים ואין צופים בטלוויזיה.

בתובענה דנן נתבע תשלום דמי מנוי בגין חודשים נובמבר ודצמבר 2006, חיוב בחודשים ינואר עד מארס 2007 בגין דמי ביטול הוראת קבע ודמי מנוי מוזלים בחודשים יולי עד דצמבר 2007.

מתגובת התובעת לבקשה למתן רשות להתגונן שהגיש הנתבע ומטיעוני בא כוחה עולה, כי התובענה דנן מתייחסת למנוי 439424 בעוד שהסכום ששילם הנתבע כמו גם חיובים בחשבון הבנק שלו מתייחסים למנוי 11341855 אליו חובר לבקשתו בשלב מאוחר יותר. בא כוח התובעת הסכים, כי מסכום התביעה יש לבטל חיובים המתייחסים למשתמש בשם שונה משם המשתמש של הנתבע.

לאחר בדיקת החיובים והחשבונות הגעתי למסקנה כי דין התובענה להדחות.

בהסכמת התובעת יש להפחית מסכום התביעה סך של 78.38 בחודש נובמבר 2006 וסכום דומה בחודש דצמבר אותה שנה. חיובים אלה מתייחסים למשתמש אחר ולא לנתבע. כמו-כן, מסתבר כי בניגוד לטענת התובעת בתגובתה, חויב חשבון הבנק של הנתבע בחודש נובמבר בסך 160.21 ₪ מבלי שחיוב זה יבוטל בהמשך (בחשבון חודש דצמבר קיימות ארבע פעולות חיוב-ביטול-חיוב-ביטול כך שבפועל בוטל החיוב של חודש זה בלבד). מכאן, שיש להפחית מסכום התביעה גם סכום זה, ששולם על ידי הנתבע, וביתר.

כמו-כן, יש לבטל את כל החיובים בגין ביטול הוראת קבע (דצמבר 2006 וינואר – מארס 2007) הן משום שאין אסמכתא לזכות התובעת להשית חיוב מעין זה והן משום שנוכח הטעויות הרבות בחיובי החשבון רשאי היה הנתבע להורות על ביטול ההרשאה שנתן. מעבר לכך, משהסכימה התובעת ליתן פיצוי בדמות ששה חודשי שימוש באינטרנט ללא תמורה לא היתה זכאית לגבות כספים על סמך ההרשאה שקבלה וממילא לא היתה זכאית לפיצוי בגין ביטול הרשאה זו.

גם את החיוב המופחת הנתבע בגין חודשים יוני עד דצמבר 2007 יש לבטל. לפי הצהרת בא כוח התובעת השתמש הנתבע בשירותי האינטרנט תחת מספר מנוי 439424 עד חודש מאי 2007 בלבד וממועד זה ואילך השתמש בהם תחת מנוי מספר 11341855. התובענה דנן מתייחסת, לפי הצהרתו, לחוב דמי מנוי 439424 ומכאן אין מקום לתשלום מחודש יוני 2007 ואילך. למען הסר ספק יוזכר, כי הנתבע שילם יתרת חוב שנדרש לשלם המתייחס למנוי 11341855, ומכאן, חשבונו מאופס.

סיכומו של דבר, לאחר ניכוי כל הסכומים בהם לא היה מקום לחייב את החשבון נותרה יתרה זניחה לטובת הנתבע. אשר על כן, התובענה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 500 ₪.

ניתן היום, י"א שבט תשע"א, 16 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: